• ארטיום אליושין ארטיום אליושין
  • 10-05-2015
  • 2765 צפיות
  • 9 תגובות

בטוח לפחות פעם אחת בחיים עברה לכם בראש מחשבה איך להפסיק לדחות דברים. אין מצב שלא. 🙂 אני חייב להתוודות, אני אלוף העולם בדחיינות. כל דבר אפשרי דחיתי. אין לכם מושג כמה פעמים דחיתי דוחות חניה ושילמתי אחרי זה כפול. 🙂

בהתחלה חשבתי שאני הדחיין היחיד בעולם הזה כי ההורים שלי לא דוחים דברים בכלל. אבא שלי כמו רובוט, אם הוא אומר משהו, אין מצב שהוא לא יבצע את זה. יותר מזה, אין מצב שהוא לא יבצע את זה בזמן שהוא אמר.

אז איך אני יצאתי כזה דחיין? 🙂 אחרי זה כשגיליתי את עולם האימון וההתפתחות האישית הבנתי שדחיינות זאת בעיה גלובלית. משום מה שכחתי שההורים שלי לא דחיינים והתחלתי לחשוב שזאת בעיה של כולם. היום אני יודע שלא, אבל לא אדבר על זה עכשיו. בקרוב אנחנו נשיק סדנא שתשאיר הרבה אנשים עם פה פעור. מי שיעבור את הסדנא יבין מי אלה דחיינים, מאיפה זה נובע ולמה לא כולם דחיינים.

אם אתם כן נמצאים בין שורותינו (הדחיינים הגאים), אז הפוסט הזה בשבילכם, כי אני הולך להראות לכם את הכלי שעזר לי להתמודד עם הדחיינות שלי. אני לא לגמרי ניצחתי את הדחיינות, נשאר לי עדיין לא מעט מהעול הזה, אבל בהחלט השתפרתי פלאים.

אז איך להפסיק לדחות דברים?

הגדשתי לא מעט זמן כדי למצוא תרופה למחלה הזאת, אז יש בארסנל שלי הרבה טכניקות ותרגילים שניסיתי על עצמי ועל המתאמנים שלי. אני אגלה לכם את ההכי אפקטיביים שעובדים כמעט ב 99% מהמקרים, חוץ ממקרים אבודים. 😉

אני לא רוצה להעמיס עליכם במידע, אז היום אגלה לכם את הטכניקה הראשונה שתעזור לכם להפסיק לדחות דברים חשובים. בפוסטים הבאים אגלה את השאר. מניסיון אישי, אם אשפוך עליכם את כל הטכניקות בפוסט אחד, מרוב הבלבול לא תיישמו אף אחת מהן. עדיף אכתוב סדרה של פוסטים, כך יהיה לכם זמן ליישם בנתיים שאתם מחכים לפוסט הבא.

אבל, יש כאן אבל מאוד גדול! אמרתי לכם שאני אלוף העולם בדחיינות, אז אם אני לא אראה פה מספיק לייקים ותגובות יפות, כנראה שאדחה את הפוסט הבא למחר כך שיהפוך בסופו של דבר לאף פעם כך! 🙂

קבלו את התרופה הראשונה נגד דחיינות בסרטון ספונטני, אך מושקע! 🙂

9 תגובות על איך להפסיק לדחות דברים

  1. גליה הגיב:

    היי ארטיום ! זה כל כך נכון !!! גם אני אחת שיודעת להמציא לעצמי תירוצים על דברים ממש קטנים, שאני מתעצלת לעשות, ותמיד השיטה הזו , של להבין מה אני באמת מפסידה או מה המחיר שאני משלמת על עצלנות, עובדת בקלות. ברגע שאני מבינה את המחיר, אני פשוט קמה ועושה. והחלק המצחיק הוא, שאחרי שאני מפסיקה להתעצל, אני לא מבינה בכלל למה התעצלתי מההתחלה 🙂 🙂 🙂 . המחשבה על לקום ולעשות משהו יותר מפחידה מהעשייה עצמה.

    1. גליה, ניסחת את זה הכי מדויק בעולם! המחשבה על לקום ולעשות משהו יותר מפחידה מהעשייה עצמה. הרבה פעמים אנחנו דוחים ימים, שבועות ולפעמים גם חודשים, דברים כל כך פשוטים שאפשר לסיים אותם בדקה. הזוי! 😉

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    יפה מאוד!

  3. יאיר הגיב:

    יפה מאוד ונכון מאוד, צריך בחיים להפסיק לומר לעשות דברים ופשוט להתחיל לעשות את הדברים.
    והכי חשוב תודה לך על שיתוף הידע שלך.

  4. רומאס רומנו שמיט הגיב:

    שמח לשמוע כאשר אנשים מגיעים לתובנה הפילוסופית הזאת, כמו אומנים רבים מהעבר. כפי שאנטוני רובינס אמר פעם:
    האדם מונע בחיים שלו משני דברים עקיריים, כאב ועונג. אם ישנו מספיק עונג במקום הנוח שלך או שיש יש יותר כאב בלעשות דברים, הנטיעה הטבעית של כול אדם הוא להמנע ולהישאר במקום הנוח ביותר. אחת הסיבות שאנו מתעצלים היא מכיוון שקל יותר לעשות כלום, וזה הרווח שלנו, העונג של הגוף. עצם "הלקום" ולהתחיל להזיז את עצמך בהתחלה הוא נוטה לחשיבה של כאב, עד שהכול מתהפך. העונג הופך להיות לעשיה שאתם אוהבים לעשות, והכאב עכשיו הוא לעצור לפני שסיימנו.
    הפילוסופיה הפשוטה הזאת ניתן לייסם לכול דבר בחיינו, בין אם זה לקום מהמיטה לעבודה או בין אם להיות פתוח במערכות יחסים. לדוגמא, אנו נוטים להמנע לחשוף רגשות או לדבר להפחד של הכאב שיכול לקרות, שעצם חשיבה זאת מוטעת מכתחילה. הנוסחא בסופו של דבר מאוד פשוטה. יש כאב ועונג, תייחסו ותישקלו חשיבות לכאב/עונג בין תווך קצר לארוך. ובסופו של יום תזכרו, אתמול זה עבר והעתיד עוד לא קיים והנקודה הנתונה, החשובה ביותר שיש לכם השפעה עליה היא העכשיו.

    1. תודה רומאס! זאת תוספת מעולה לפוסט שלי. 🙂 אני מסכים אתך ב 100%. אני מאוד אוהב סיפור אחד שנוגע בנקודה שהעלית. אדם אחד נכנס לבר ורואה פסנתרן ולידו כלב מיילל. האדם שואל את הפסנתרן, למה הכלב שלך בןכה? הוא יושב על מסמר, עונה לו הפסנתרן. רגע, אם הוא יושב על מסמר, למה הוא לא קם ועובר למקום אחר? כי לא מספיק כואב לו, עונה הפסנתרן! 🙂

  5. ברק פז טל הגיב:

    הי ארטיום, המייל שכתבתם חידד לי משהו..

    לדעתי יש זויות ראיות שונות בין עולם הרוח לעולם האימון בעיני.
    דחיינות היא משהו שבעולם האימון מתייחסים אליו כמשהו מעכב..
    אני רואה את אופציית הדחיה המודעת והבלתי מודעת כאופציות
    לא רק לגיטימיות אלא אף רצויות במקרים רבים..
    זה מאפשר לנו להבשיל יותר כדי
    לבצע את הפעולות, שאנו דוחים לעתיד, ואז נבצע אותן
    באופן מדוייק יותר ועם הרבה פחות מאמץ..
    רובנו מתבאסים כשאנו דוחים פעולות, ואני חושב
    שעיקר העבודה הפנימית צריכה להיות להבין למה התת מודע
    שלנו דחה את הפעולות.. הוא כנראה טרם השתכנע שהן הנכונות
    ביותר עבורנו לרגע זה.. באותה מידה אם מישהו מעכב אותנו מביצוע
    פרוייקט מסויים, הוא מגיע אלינו כמתנה ומשקף לנו סיבה פנימית
    למה כדאי לדחות את המשימה או לבצע אותה באופן אחר לגמרי..

    בעולם האימון מקובלות גם מחשבות שליליות על הפחד, והטענה העיקרית
    היא שפחד זה הגורם העיקרי, שמונע מאיתנו לבצע פעולות, שאותן אנחנו דוחים
    או מוותרים על ביצוען. בעיני פחד קיים כדי להגן עלינו,
    והוא מאפשר לנו ליצור בסיס יותר איתן, ומגובה ביכולות,
    כדי שהפעולה תתממש בהצלחה רבה יותר בעתיד..

    אני אוהב להסתכל על דחייה ופחד ככלים
    שאם יודעים לשלב אותם עם אומץ מגיעים
    לתוצאות טובות בהרבה מאשר אם מתנגדים
    להם..

    סתם נקודה למחשבה 🙂

    ברק

    1. אחלה גישה ברק. אני לא אגיד שאני מסכים איתה ב 100% כי יש מקרים שדחייה לא מועילה שם. כמו דוח למשל. כשאנחנו דוחים דוח, הדבר היחיד שיכול להבשיל שם, זאת הריבית. 🙂 אבל יש מקרים רבים שאני כן יכול להסכים אתך. בדרך כלל אנחנו דוחים דברים כי אנחנו לא מבינים את החשיבות של הפעולה. לפעמים הדחייה יכולה דווקא להוביל אותנו לתובנה שאנחנו בכלל לא צריכים לבצע את הפעולה המסויימת כי זה פשוט לא שלנו. בקיצור אפשר להסתכל על הדחייה מזויות שונות. העלית כאן נקודה מאוד מעניינת שבטוח תתרום הרבה לקוראים. תודה לך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support