היום אני אגלה לכם שיעור על דחיינות שלמדתי בבלק פריידיי בארצות הברית.

יש זן מיוחד של אנשים שאי אפשר לפספס אותם – הדחיינים! הם פשוט אומנים. הם מצליחים לדחות דברים שלכאורה אי אפשר לדחות.

פעולה שאפשר לעשות ב 20 שניות והם יודעים עליה חודש מראש תתבצע באיחור של כמה דקות, תכניס לסטרס את כל הסובבים ואתם תשמעו את ההסבר הכי הגיוני בעולם למה זה לא יכל להתבצע לפני.

אין, אין עליהם הדחיינים! אם הם לא היו קיימים היינו צריכים להמציא אותם.

קשה להבין אותם, הרי הם לא נהנים מלדחות דברים לרגע אחרון. הם נכנסים לסטרס מפחיד כשהדד ליין מתקרב. אבל כשהדד ליין רחוק הם אדישים כמו מדוזות.

למרות שקשה לי לעבוד עם דחיינים אני מוכרח לומר שהם אלופי עולם בלהספיק משימות שדורשות חודש עבודה בשעתיים. אין לי מושג איך הם עושים את זה.

כאילו כשהדד ליין מתקרב מתעורר בתוך דחיין תמים ואדיש ספידי גונזלס משוגע ומתחיל לתקתק דברים במהירות שאף אחד מהסובבים לא מצליח לקלוט.

דחיין, הוא בזבזן זמן נורא והאדם האפקטיבי עלי אדמות בו זמנית. זן מיוחד, כבר אמרנו?

יש לי הצעה לכל הדחיינים!

אם הדבר היחיד שגורם לכם להיות אפקטיביים ולתקתק דברים זה הדד ליין, אז למה לא להשתמש בו לטובה?

מה אני מציע?

לפרק את המשימה לדד ליינים קטנים ו״מדומים״. כמובן שאם מדובר במשימה שאפשר לסיים בדקה יהיה קשה לפרק לדד ליינים קטנים. במקרה כזה הייתי מציע להקדים את הדד ליין.

יש לי חבר שכל השעונים אצלו מקדימים בחצי שעה כדי שלא יאחר. שום דבר אחר פשוט לא עזר לו. הוא היה יוצא דקה לפני שהפגישה מתחילה. ברגע שהקדים את השעונים כמות האיחורים הצטמצמה משמעותית.

יש שתי דרכים להלחם בהרגלים רעים:

1. לשנות את ההרגל (דורש לא מעט זמן ומאמצים).
2. להתאים את הסביבה שלך להרגל 🙂

ניקח לדוגמא שימוש בפייסבוק. המון אנשים מכורים לרשת הזאת ומבזבזים המון זמן יקר עליה. אפשר לשנות את ההרגל, נניח לקבוע לעצמך כלל שמותר לך לגלוש בפייסבוק רק חצי שעה בערב. פה מתחילה מלחמה אמיתית. בימים הראשונים זה יהיה דיי פשוט כי יש המון מוטיבציה שמגיעה מהרעיון הראשוני. לאחר כמה ימים לא נמצא לעצמינו מקום, כל הזמן נחשוב על להציץ רק לדקה מה קורה שם בטיימליין. לאחר מיכן יתחיל השלב של תירוצים. נספר לעצמינו למה לא יקרה כלום אם ניכנס פעם אחת ונבדוק רגע את הפוסט הסופר חשוב של X.

אם נצליח להתגבר על כל זה ולא ניכנע, אז יגיע השלב הכי מסוכן – שלב ה״ניצחון המדומה״. אנחנו נרגיש שזהו, כבר שבועיים אנחנו נוהגים לפי הכלל החדש שקבענו, הוכחנו לעצמינו שניצחנו את ההרגל ועכשיו אנחנו בשליטה. אנחנו משחררים את השומר הפנימי ופה מחכה המלכודת. בלי להבין איך זה קרה, פתאום ההרגל הישן יצוץ ואנחנו שוב בפייסבוק בכל רגע פנוי.

אם לא ניפול למלכודת ולא נחזור להרגל הישן אחרי 40 יום בערך ההרגל החדש יתחיל להתבסס במערכת ההפעלה שלנו :).

הדרך הזאת לא קלה בכלל, אבל היא מצמיחה ומחזקת. הדרך הזאת מחשלת אותנו ומפתחת משמעת עצמית מברזל.

חבר שלי בחר בדרך השניה 🙂

איך היא נראת באותו הקשר של פייסבוק?

במקום לשנות את ההרגל אנחנו פשוט מוחקים את האפליקציה מהטלפון, חוסמים גישה לפייסבוק מהמחשב שנגיש לנו במהלך היום (יש תוכנות שאפשר להגדיר שהחסימה תפעל כל היום חוץ משעה מסויימת). וזהו, אנחנו חופשיים מפייסבוק. אמנם בהתחלה זה יהיה חסר לנו, אבל משום שזה כבר לא נגיש העצלנות שלנו תעשה את העבודה 😉

אוקיי, אז הינה שיעור על דחיינות שלמדתי בבלק פריידיי בארצות הברית.

קבלו סרטון שצילמתי בעיצומו של טירוף הבלק פריידיי במייסיס.

נהינתם? תעשו לייק. נפל לכם אסימון בעקבות הפוסט? תשתפו את התובנות מתחת לסרטון.